וְלֹ֧א יְחַשְּׁב֣וּ אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יִתְּנ֤וּ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ עַל־יָדָ֔ם לָתֵ֖ת לְעֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֑ה כִּ֥י בֶאֱמֻנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
שו"ת במראה הבזק חלק שישי
חכמינו קבעו הלכות ייחודיות בענייני צדקה שנועדו למנוע לזות שפתיים2שו"ע (יו"ד סי' רנז סע' א): "גבאי צדקה אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי שיהא זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובים. מצא הגבאי מעות בשוק – לא יתנם לתוך כיסו אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם… ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד, שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".. מאידך גיסא, יש לדעת שעל פי ההלכה יש לתת אמון בגבאי צדקה3שו"ע (יו"ד סי' רנז סע' ב): "ואין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברים, שנאמר: 'ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים' (מלכים ב' יב, טז)". ובהגה: "ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל, טוב להם ליתן חשבון". ומהרי"ו (שם סי' קעג) כתב: "וכל זה בגבאים הכשרים, אבל מי שאינו כשר, או שנתמנה באלמות וחזקה, צריך ליתן חשבון. וה"ה בכל ממונים על הצבור". לאמור, עצמת האמון שיש ליתן בגבאי הצדקה מושפעת גם מהיכרות אישית עמם, עד כמה הם בכלל "כשרים"., וכן נפסק.